למה נשים מתאהבות ב"ילד הרע"

למה נשים מתאהבות ב"ילד הרע"

אני לא מבינה למה אני תמיד מושכת אלי את כל הגברים הרעים האלה, אני יותר גרועה מהקלישאה הזו של משיכת דבורים לדבש, אני לא מצליחה להבין למה כל הדוש-באגס האלה נדבקים אלי!.
ככה דגנית קיטרה וקיטרה על זה שאין לה מזל עם גברים, שהבעל שלה היה כל כך סקסי ומסתורי כשהיא הכירה אותו אבל מהר מאוד אחרי החתונה היא הבינה שהוא ממש לא בשבילה, שהוא באמת "bad boy" כל מה שהיא חשבה בהתחלה אבל קיוותה שאחרי החתונה זה יעבור לו, לא באמת קרה ומאז הגירושין  היא מקפצת בין מערכת למערכת בלי הצלחה ממש כי "כל מה שהיא משיגה זה סתם אותם ילדים רעים ואין ממש גברים טובים בחוץ".

לאחר שהקשבתי לה במשך שעה בערך, הסתכלתי עליה בעיניים ואמרתי לה: יקירתי, צר לי לומר לך שכל מה שתמצאי "שם בחוץ" כמו שאת אומרת זה תמיד יהיה אותם ילדים רעים כי זה לא שהם נדבקים אליך אלא את נמשכת אליהם.
לרגע חשבתי שהיא תתחיל לצרוח עלי (או תביא לי איזה בומבה) אבל היא נעצרה עם פה חצי פעור, ראיתי ממש את גלגלי השיניים במח שלה מסתובבים ומחפשים תשובה ואז הסתכלה עלי שוב ואמרה ,
יוווו את צודקת! איך יכול להיות שאני תמיד נופלת על אותם טיפוסים?

אתן יודעות מה, הייתי מסתכנת קצת ואומרת שהבעיה של דגנית היא משותפת לרוב גדול של נשים שברגע אחד (או יותר) נופלות על הטיפוסים האלה, טיפוס ה"ילד הרע", כי מה יותר טוב לאגו שלנו מאשר להרגיש ולהגיד שהצלחנו לשנות אותו?
אבל מה? הבעיה שלנו היא שכשאנחנו משנות את הילד הרע הוא כבר לא כל כך מעניין
אז, מה עושים? ולמה כל כך הרבה נשים ממשיכות לחיות בלופ הזה?  מאיפה הרצון המגוחך הזה של לסבך את קיומנו עם טיפוסים מתוסבכים ומסובכים יותר ממבוך ?

כמה פעמים שמעתי את אותו התקליט (כן הדבר העגול ההוא מימי אנו באנו) זה הסיפור  הישן והידוע כי לצערי, את ממש לא לבד…

מכירות את "ההיא" שמכירה את הילד הרע, בזמן שהילד טוב ירושלים מחכה בסבלנות בצד עד שהיא תבין שהיא נמצאת עם הגבר הלא נכון ששבר לה את הלב מיליון פעם….

ואז היא מבינה שטעתה ותרוץ לזרועותיו של הילד הטוב…

אממה, אנחנו לא חיים בסרט ולא בטלנובלה רומנטית, בחיים האמיתיים, בזמן שהמשכת עם הקשר ההרסני הזה, הגבר הנחמד ההוא הכיר אישה שהבינה מזמן שהילד הרע מסובך מדי ועם יותר מדי "איז'וס" וכשתסיימי את הקשר עם הדוש-באג, עלם החמודות כבר יהיה נשוי בדרך לילד השני, כן, כמו ששמעת, כל הזמן הזה שבזבזת על החנטריש ההוא יכולת להקים משהו בעצמך.

אז למה לעזאזל נשים ממשיכות לעשות  את זה לעצמן? הנה כמה מהסיבות :

אני אוכל להציל אותו מעצמו
אני אהיה המושיעה שלו! זה מה שאת חושבת לעצמך וזאת הבעיה, כי מאז ומתמיד מכרו לנו שלנושאי האהבה יש ניחוח של אישה ושהצלחת או הכישלון של מערכת תלויה בנו כאילו היינו איזה קוסמות לענייני זוגיות ושעלינו להיות עמוד התווך של הבית ולהקריב מעצמינו במידת הצורך, אבל לא מספיק שהכניסו לראש שלנו כאלה שטויות עוד הכניסו לנו ש'וק נוסף שכל אישה בעדינותה וסבלנותה יכולה לרכך כל לב של גבר לא משנה כמה קשוח או פצוע הוא יהייה.
כאילו מה?, אנחנו חיים במאה ה-19?

החיים הם לא נובלה רומנטית ויקטוריאנית או סרט הוליוודי קלישאתי או יותר גרוע טלנובלה מקסיקנית קורעת לב, זמנים השתנו.
ואתן יודעות מה? גם אם  הייתה לו ילדות קשה או הוא אמן מיוסר שמחפש את המוזה שלו  תנו לו להציל את עצמו, דפדפו הלאה, כי את לא באמת קוסמת והוא לא צריך מושיעה, אולי קצת טיפול פסיכולוגי.
ותזכרי,  אם האהבה לוחצת, סימן שהיא לא במידה הנכונה יקירתי.

הוא מטריף אותי
בסדר הבנו, את אוהבת אותם מסוקסים, כזה גבר אלפא עם מבט קשוח, חזק בטוח ושתלטן.
ואיך שאת רואה אותו כל הגוף שלך נכנס לבלבלות והמשיכה המינית כזו חזקה שזה גדול ממך, ולא משנה כמה פעמים אמרת לעצמך שהפעם לא תתפתי, שלא תיכנסי למשחק המוחות שהוא משחק בך, בכל זאת את נופלת.
בינינו, הוא צריך לזרוק לעברך רק מבט ואת נמסה, אבל האמת שגם אם הוא אשף במיטה וממש עושה לך את זה, למה לקנות פרה בשביל כוס חלב? למה שתקחי את כל הדרמה שלו על הכתפיים שלך?

זה מרגש
אל תבלבלי בין מרגש לחוסר יציבות את יכולה לחוות רגשות עזים מלאי להט, ללא צורך בדרמה ואגב את יכולה לשמור את הדמעות שלך לרגעים משמחים ואת התלונות הנצחיות של מה שהבחור עשה או לא עשה רק בהקשר של לאן יקח אותך או מה יביא לך מתנה.
העובדה שאת יוצאת עם גבר הגון, נחמד, ג'נטלמן , לא אומר שהקשר הולך להיות משעמם או יהייה חסר ניצוץ, אבל רגע, שתיהייה הבנה בינינו, אני לא אומרת לך להתפשר על איזה סתם טיפוס נחמד, אני מדברת על הגבר שיעשה לך את זה מהסיבות הנכונות, זה שמבין כמה את שווה ולא מכניס אותך לסרטים מיותרים.
הרבה נשים מבלבלות בין קינאה חולנית, מניפולציות רגשיות וזיונים מטורפים לאהבת אמת וקשר חי ובועט, חשבי שנית זה לא נקרא לחיות בתשוקה אלא חוסר בשלות וסתם כאב .
תאמיני לי שיציבות ולישון בשקט (כן , אין צורך של לילות לבנים מלאת דמעות) הם הכי, אחותי!

האמת שעוד לא ממש פגשתי אישה שבשלב מסוים של החיים שלה,  לא עברה את חווית ה"ילד הרע אולי כי זה סקרן אותה או בגלל גיל או חוסר ניסיון או בגלל שאת נמצאת ברגע קצת קשה בחיים או בבלבול מוחלט, או לא יודעת מה, קורה שלוקחים את הדרך הקשה והקוצנית ביותר כדי ללמוד על יחסים רומנטיים.
האמת שעד כמה שהספקתי לבדוק כאשר מגיעים לבגרות ולא, אני לא מתכוונת לגיל אלא לבגרות רגשית זאת שאת כבר יודעת מה את רוצה בחיים והצלחת לפתור את הבעיות שלך (או לפחות את בדרך) פתאום אנחנו מבינות שהטעם בגברים שלנו משתנה (האמנם?)  ואנחנו מתחילות לחבב אנשים טובים, שווים שאינם גורמים לנו כאבי לב מיותרים.

והמסקנה הסופית והגדולה ביותר מבחינתי היא שנשים שבאופן קבוע אוהבות "לשקם" ילדים רעים צריכות לעבור גמילה בעצמן כי בסופו של דבר הבחורים האלה הם ממש כמו סם.