אני לא מתנצלת או מבקשת סליחה
אני אוהבת סקס. אני אוהבת לדבר על סקס.
זקפות, ויברטורים, משחק מקדים, ושאר פנינים מרכיבים חלק ניכר מהשיחות שלי בעיקר כשאני רוצה לזעזע כמה פוריטנים מעצבנים שלא מבינים איך אישה שעברה את גיל ה-50 לא מתנצלת או מתביישת לדבר על זה.
ככה היה הפתיח שלי אז לכתבת חשיפה ממש לפני החג, והיום, שנתיים אחרי רוצה לכתוב על כמה תובנות נוספות לאחר תקופה של שינויים, טלטלות, עליות, מורדות, סחרורים, סחרחרות, שמחות…
טוב הבנתם שעברתי שינויים לא?
מה לעשות? אני לא נוהגת להתהלך על ביצים (לא תרתי משמע הפעם…), אני ישירה, לפעמים ולעיתים יכולה להשמע בוטה אבל תמיד כנה ושלמה עם מה ומי שאני לכן, כשאני מדסקסת על כל נושא ובייחוד כשאני מדברת על סקס אין לי בעיה להתחיל דיונים לוהטים בשנייה הראשונה, כי כמו שאמרתי קודם, אני לא מתנצלת על זה שאני אוהבת סקס ומדברת על זה פתוח ובלי עכבות.
שלא תחשבו שאני אטומה… אני מבינה שהסגנון שלי יכול לזעזע אנשים, גם ראיתי וחוויתי כמה הרמות גבה אבל לא אכפת לי, אני כותבת על מין, הולכת ללמד את הקורס ליעוץ מיני אז למען השם, לא ברור שאין לי בעיה בנדון?
האמת שלעתים קרובות אני מעלה את הנושא כדי לבדוק גבולות, אני משתעשעת ברעיון לגבי מה עובר לאנשים בראש כשאני מדברת פתוח, בלי פילטרים, אני גם אוהבת לבדוק מי יכול לעמוד בלחץ כי בסופו של דבר כולם עושים את זה אז על מה יש להתבייש? באמת??
בפרק הראשון של סקס והעיר הגדולה, קארי מציבה את השאלה: “בתקופה שבה נשים נהנות מאותה הצלחה כמו גברים, לא ראוי שגם יהנו מיחסי מין כמו גברים?”
והיא לא התכוונה על כמה אורגזמות את אמורה לקבל אלא ליכולת של נשים ליהנות מסקס בשם הסקס בלי רגש מיותר, בלי הרגשת מחויבות, סיפוק מיני חופשי מזדמן, ללא תחושה של קשר רגשי :
לכן אנשים יקרים אני מצהירה כאן קבל עם ועדה שזו הרשימה שביום הכפרה הקרב ובא אינני הולכת להתנצל עליהם:
אני מי שאני
האם אני קצת קינקית? כן! אז מה? אני לפעמים גם קצת גיקית ודעתנית וגם על זה אני לא מתנצלת.
האם אני אוהבת את עצמי על כך? ברור, מתה על עצמי! לכן אמשיך להיות מי שאני ואם אנשים אחרים לא יכולים להתמודד עם זה, זו הבעיה שלהם.
אני לא צריכה להתנצל על ההעדפות שלי או על הפעולות שאני עושה או על העמדות שאני נוקטת כי הם אלה שמגדירים מי אני כאדם וכל עוד אמשיך לאהוב את עצמי אני בטוחה שאחרים יבינו שמה שאני עושה זה מה שאני ולא תלוי או קשור בהם
אני מידה 44 ומתה על כל סנטימטר בגוף שלי
מה אגיד לכן, כל פעם שאני מסתכלת על עצמי במראה אני נהנית, וכיוון שנוח לי בגוף שלי אין מי שיחלוק על דעתי ממש, ביטחון עצמי הוא החיוך הטוב ביותר של האישה, אז לימדו לאהוב את ההשתקפות שלכם במראה ותיהנו מחיי מין מלאים ושלמים, אל תתנצלו שעליתן כמה קילו או אני לא נראית כמו פעם, העור שלי נהיה מדלדל יותר או כל תירוץ אחר לפני סקס “כי לא נח לי בגופי” כל ה-body shaming לא עושה טוב לאף אחת. תאהבי את עצמך, כל סנטימטר שלך ותתחילי ליהנות מסקס משכר, כי תאמינו לי, אני לא מתנצלת על אף חלק בגוף שלי.
העבר שלי
האם יש לך חבר או בן משפחה שתמיד מעלה את אותה הסוגיה שוב ושוב? והדבר בכלל קרה לפני 10 שנים? אבל הם ממשיכים להשתמש בזה כדי לתמרן אותך?
העבר שלך הוא בדיוק זה! והאמת שזה בדיוק מי שאתם, כי משם צמחתם וזה העבר שלכם . ואין מה לשנות
כולם עושים טעויות טיפשיות.
אז שכבת עם הבחור ההוא לאחר לילה של שכרות, הבטחת הרים וגבהות לבחורה ההיא וממש לא התכוונת, או קרה שאת נישקת את הבחורה ההיא ואת בכלל אוהבת בנים, או התעוררתם יום אחד במיטה לא שלכם ולא זכרתם איך הגעתם לשם.
זהו, תפסיקו להתנצל על זה, אל תתנו לאף אחד להיכנס לכם לראש ולהגיד שאתם לא בסדר , עברו הרבה ימי כיפור מאז, תסלחו לעצמכם, אל תתנצלו, העבר שלכם לא מגדיר מי אתם בהווה.
ההעדפות המיניות שלי
האם את אוהבת בנות או בנים? או את שניהם? האם את נהנית מקיום יחסי מין עם שותפים מרובים? האם את לא אוהבת סקס בכל?
אלה חלק מהשאלות הזויות ששאלו אותי ובטוחה שגם אותכם (WTF)
ההעדפות המיניות שלי הן ההעדפות המיניות שלי, למה אנשים חושבים שאם אני כותבת על סקס מותר להם לשאול אותי שאלות כאלה? בדיוק כמו שאני לא מתנצלת על החיבה המוגזמת שלי לכל מוצרי הוינטאז’ והקומיקס, אני גם לא צריכה להצטער על מה שאני עושה או לא עושה, אוהבת או לא אוהבת כשזה מגיע ליחסי מין.
אך למרבה הצער אנשים לא תמיד מקבלים את ההעדפות של אחרים בעיקר אם זה לא עומד ברעיון המיינסטרימי שלהם אבל תזכרו כל עוד כל הפעולות שלך הם בהסכמה, מה שאתם עושים באופן פרטי הוא שלכם בלבד ואם ישאר בפרטי או לא זו גם החלטתכם האישית, אבל גם אם זה יוצא החוצה אתם לא צריכים להגיד סליחה.
החיים החדשים שלי
הפסקה הזאת היא חדשה בכתבה, כי על אף שכל הכתוב למעלה עבר טיפה עריכה מהכתבה המקורית… הכל נשאר כמו שהיה כי ככה הם האמונות שלי.
אבל, השנה האחרונה היתה תקופה מטורפת, מלאת התחלות חדשות וסיומות, והתחלות שוב ושינויים וחוויות אין סופיות שלימדו אותי דבר אחד שהכי הכי חשוב….
מגיע לי!!
כן, כן, מגיע לי להיות מאושרת, מגיע לי ליהנות, לבלות, לצאת עם מי שאני רוצה ומתי שאני רוצה, מותר לי לעשות מה שבא לי ומתי שבא לי ולאף אחד אין את הזכות לבקר או להחליט מה טוב בשבילי ובהחלט מגיע לי להרגיש אהובה ומוגנת ולחוות אהבה רומנטית ואפילו הוליוודית כי….
ככה! כי מגיע לי!
ולאחר כל האמירות כאן ברור לכולכם שאני הולכת להכין את רשימת הסליחות שלי כי אמנם אני לא מתנצלת על סקס אבל…. בהחלט יש לי על מה לכפר
Leave a Comment